תערוכות

תערוכה זו עוסקת בנושאים מיתולוגיים המופיעים ביצירתם של רבים מן האמנים הישראלים העכשוויים. התערוכה בוחנת את כמיהתה של האמנות הישראלית ליצירת דיאלוג עם דימויי המיתוס היווני הקלאסי ומקומם באמנות המערבית. עיסוק זה נבחן דרך הצגת מספר עבודות משנות השבעים לצד עבודות מהעידן הנוכחי.

תערוכה זו מבקשת לבחון את טיב הזיקה שבין המגמה הפוסט-פוסטמודרנית באמנות הישראלית העכשווית לבין האמנות הישראלית משנות השבעים, שבה ניכר רצונם של האמנים ליצור מעשה "תיקון" של ההוויה. היא מאירה מזווית חדשה את העשייה העכשווית על רקע תמורות שחלו בזירה המקומית ובזיקה להשפעות משיח האמנות העולמי.

הפרויקט של רן סלוין משקף תמונה מורכבת טכנולוגית, תרבותית, אתית ואסתטית של ההווה ביחס לזמן, למקום ולמרחב. סלוין עובד עם אנימציית תלת-ממד דיגיטלית רבוּדה ומהרהר על משמעות הניתוק שלנו מהזמן הטבעי.

בהיותו חדור תחושת שליחות, בני אפרת מנציח את האפשרויות העתידיות העומדות בפני האדם, כאשר דימוייו הדיסטופיים-אוטופיים משמשים אותו בפרויקט הארכיאולוגי-עתידני של ההיסטוריה.

בדיאלוג עקיף עם הפוסטמודרניזם ועל רקע רעיונות המודרניזם, בוחר אלי שמיר להתייחס באופן מחודש לאדם כמרכז. דמויותיו כמו יוצאות מהבד אל הצופה ונוכחותן מעוררת שאלות בדבר מקומו של האדם בחברה בת-זמננו.